<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת פקודי</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ולכך פסק שאין להתיר נדר של צדקה. וכן נמי פסק אדם התולה נדרו בצדקה ונדר אם אני אעשה זו, או לא אעשה זה אתן צדקה כך וכך, שוב אין שום חכם יכול להתיר לו אותו הנדר, דהוי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ואם כבר מסר לגיזבר הצדקה ואמר לו אם אעשה דבר זה יהיה דבר זה לצדקה, וכי על פי התרת חכם יוציא מיד גזבר, לכך אין להתיר. והלכה למעשה ראיתי כשרוצין לקיים הנדר, תולין הדבר בצדקה, ושוב אין לה התרה. וראיה מהילנית המלכה [נזיר י"ט ע"ב] שתלתה נדרה בנזירות והורה בית הלל שתהא נזירה וכו', ואמאי לא התירו לה נדרה, אלא משום דיש קרבן בנזירות ואין להתיר נדר הקרבן, ולא נדר התלוי בקרבן, וכן לעניין הצדקה. וכן הלכה למעשה.
<h2>דף ח.</h2>
בא וראה כמה חבב הקב"ה את המשכן שהניח בעליונים ושכן במשכן, אמרו ישראל בזמן הזה שאין לנו לא נדבת המשכן ולא מקדש להתנדב, תהיה לפניך נדבת פינו כנדבת המשכן, וזהו שאמר דוד (תהלים קי"ט) נדבות פי רצה נא ד'. וזהו שאמרו רבותינו האומר אשנה פרק זו או הלכה זו נדר גדול נדר לאביו שבשמים, כלומר שהוא כנדבת המשכן. שכל העוסק בתורה חשוב לפני הקב"ה, כגדודי עליונים שאומרים קק"ק ד' צבאות וגו'. ט' תיבות בפסוק (ויקרא ז' ל"ז) זאת התורה לעולה למנחה וגו'. וט' מיני כיתי גדודים בעליונים, מלאכים שרפים אופנים גלגלים כרובים וחיות וכו'. וט' מחיצות קודם כסא הכבוד, ז' רקיעים ורקיע שעל ראשי החיות וערפל. ומי שעוסק בתורה, עולה הבל מפיו ונדבת פיו, לריח ניחוח לפני כסא הכבוד, למעלה מן ט' מחיצות, ולכך ט' פתוחה למעלה.
<h2>דף כט:</h2>
ולכך פסק שאין להתיר נדר של צדקה. וכן נמי פסק אדם התולה נדרו בצדקה ונדר אם אני אעשה זו, או לא אעשה זה אתן צדקה כך וכך, שוב אין שום חכם יכול להתיר לו אותו הנדר, דהוי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ואם כבר מסר לגיזבר הצדקה ואמר לו אם אעשה דבר זה יהיה דבר זה לצדקה, וכי על פי התרת חכם יוציא מיד גזבר, לכך אין להתיר. והלכה למעשה ראיתי כשרוצין לקיים הנדר, תולין הדבר בצדקה, ושוב אין לה התרה. וראיה מהילנית המלכה [נזיר י"ט ע"ב] שתלתה נדרה בנזירות והורה בית הלל שתהא נזירה וכו', ואמאי לא התירו לה נדרה, אלא משום דיש קרבן בנזירות ואין להתיר נדר הקרבן, ולא נדר התלוי בקרבן, וכן לעניין הצדקה. וכן הלכה למעשה.
